סגולת הטקסט
שאלה: דיברת על משל "הצנון", אנחנו רואים
הרבה משלים בכתבים של מקובלים.
כל חכמת הקבלה
מדברת במשלים. שפת הענפים היא, כשאנחנו לוקחים מילים מהעולם הזה, ומדברים על הרוחניות.
-
שאלה: רב"ש משתמש הרבה מאוד בסיפורי משלים, מה
הכוח של המשל?
אפילו שמקובל
מתאר דוגמא מהעולם שלנו, בתוך הסיפור שאותו הוא רוצה לספר, יש את האישיות שלו והדרגה
הרוחנית שאותה הוא רוצה להסביר, דרך הדרגה הגשמית. ולכן, בכל זאת יש בזה את הכוח
הרוחני. מה זה חשוב אם כך, אם זה במשלים, או בצורה אחרת? אמנם יש הבדל, והוא עוד
מעט יספר לנו על ארבע הלשונות בחכמת הקבלה, תנ"ך, אגדות, דינים והלכות, ושפת
הקבלה שהיא החזקה מכולן. כי שם זה המאור המחזיר למוטב החזק ביותר, מפני שהיא מדברת
בצורה יותר עניינית ופנימית ואתה לא יכול להתבלבל.
-
שאלה: כשאני קורא משל, כל פעם אני רואה ומרגיש משהו
שונה לגמרי.
מה זה "שונה
לגמרי"? אתה לא יכול לתאר לעצמך, שאתה צנון או תולעת?
-
תלמיד: לא. אני מרגיש שההרגשה כל פעם משתנה.
זה סימן שאתה
משתנה, וזה יפה מאוד, מצוין. אפילו שאתה משתנה לרעה, העיקר השינוי. כי באמת, העיקר
זה מספר השינויים שהאדם עובר. ודווקא לקראת השינוי הטוב, יש לנו הרגשות רעות, כמו שהחושך
הגדול ביותר, הוא לפני לפנות בוקר.
תרופה נפלאה שנקראת "זוהר"
לתת יגיעה "כשור לעול וכחמור למשא", זה אומר, לעבוד מבלי להרגיש שום טעם. אני קורא בספר הזוהר, מפני שהרופא אמר שזה פועל כמו תרופה שתעזור לי להבריא. בדרך כלל זה לא נעים ולא קל, זה מנוגד לרצונות של הגוף שלי ולא תואם את הטעם שלי. אבל הרופא רשם לי ואני עושה את זה.
אני לא משתוקק על ידי הקריאה הזאת של הזוהר לגרום הנאה למוח וללב שלי. אף שהקריאה הזאת משמחת אותי, אבל אני לא שמח מזה שכביכול אני מבין את זה, מרגיש, עוקב אחרי התפתחות העלילה של רומן הרפתקאות, אחרי מסעות של חכמים גדולים, כמו מגלי ארצות ויבשות חדשות. אני מקבל את הקריאה הזאת רק כתרופה, ולכן אני שמח.
הקריאה עצמה לא משמחת אותי, אלא התהליך שאותו אני עובר. קודם כל, אני מקיים את ההוראות של החכמים, כלומר משתחווה לפניהם. שנית, אני שמעתי שזה גורם לשמחה ותענוג לבורא. ולבסוף, אני בזה מתקן את עצמי ומתקרב לבורא!
אם אתה מתעמק לתוך התוכן של הטקסט, זה סימן שאתה פועל בתוך הרצון לקבל שלך, בכך שמשתדל לתת לו איזה מילוי בלב ובמוח האגואיסטיים. אתה בזה גונב מעוצמת הלימוד שלך, מעוצמת המעמד. אבל בסופו של דבר, זה יתהפך, ויגיע כזה רגע כאשר אתה פתאום תבין שאין לך כלום. ומהצער האגואיסטי הזה אתה תתחיל להבין שלמדת בצורה לא נכונה.
גישה כזאת היא לא נכונה בכל 100%, כי איך אפשר על ידי השׂכל הגשמי שלי לנסות להבין על מה מספר ספר הזוהר? אם אתה מדען, אז אתה חוקר את העולם הזה ב"כלים" שיש לך, ברגש ובשׂכל שלי, ומנסה להבין את זה במוח שלי. כך פועל המדע של העולם הזה, זה נקרא "דעת".
אבל העולם הרוחני לא נמצא באזור הזה. הוא נמצא בכזה מימד שבו הרגש והשׂכל שלי לא שולטים לגמרי. אתה אפילו לא יכול לדמיין מה זה. הוא נמצא בתדר אחר לגמרי. זה כאילו שאתה קולט בתדר של 100 קילו הרץ, ואילו מישהו אחר עובד בתדר של 100 מגה הרץ. אלה תדרים שונים לחלוטין של גלים, אלה ארוכים ואלה קצרים. הם לא נמצאים בהתקשרות ביניהם, לא בונים שום צורות משותפות.
איך אתה יכול לדבר על עולם שאין לך תפיסה בו? במה אתה יכול להיאחז בו? בכלום! אבל נתנו לך ספרים שבהם אתה לא מבין שום דבר וגם לא יכול להבין. אתה לא תבין כלום, עד שלא תגיע לרמה של הספר. והרמה הזאת באה על ידי שינוי מהותי של הרגש והשׂכל שלך. מחליפים לך הכול ואתה תקבל רגש ושׂכל חדשים במקום הישנים. ולפני זה, אין לך שום קשר עם הספר הזה שנקרא "תורה", חוץ מסגולה.
אמצעי שמשנה את האדם
(ערוץ "סגולת הטקסט")
ספרים הם אמצעי מיוחד, אמצעי שמשנה את האדם. אם האדם משקיע את עצמו בספר בכוונה להשתנות, אז מתרחש בו שינוי. אפילו שלא מבין מה שקורא, ואפילו שלא יודע מה השינוי שצריך לעבור, עוברים עליו שינויים במחשבה, בלב, ברצון.
מה מסתתר מאחורי הטקסטים של המקובלים
לשֵם מה אנחנו קוראים את הטקסטים של המקובלים? האם זה לא מספיק פשוט לחשוב על כך, שאנחנו מתחברים ברשת קשר בינינו, רוצים ודורשים את זה מהכוח שמסתתר בתוך הרשת הזאת, אך צריך להתגלות, ואנחנו מחכים לגילויו בתוך הקשר שלנו? מתי הרשת הזאת תקבל צורה, הנקראת "בורא", "בוא וראה"?
-
בשביל מה לנו לקרוא? למה שלא נעסוק בכזאת מדיטציה, ללא קריאה? יש כאן כמה היבטים. קודם כל, במקרה כזה אנחנו לא מתחברים עם המקובלים שכבר נמצאים באותה הרשת שמקשרת את כל הנשמות, כמורים במערכת החינוך, ועוזרים לנו להתקרב אליהם, עובדים עלינו.
אנחנו עוד לא גילינו זאת, אך אחר כך נגלה, שכל הנשמות המתוקנות האלה שכבר עובדות בתוך הרשת הזאת, האבות הרוחניים שלנו, עוזרות לנו. רק דרכן אנחנו יכולים למשוך אלינו את האור העליון. קשה מאוד לגלות את האור ישירות מהרשת, ללא לימוד המקורות, דבר מעין זה קרה רק ליחידים, לנשמות הנבחרות שנשלחו למשׂימה מיוחדת. לכן אנחנו קוראים את ספריהם של המקובלים הגדולים.
בנוסף לכך, חייבים להבין היבט מיוחד של הטקסט הכתוב: מה מהווה הטקסט הזה בפני עצמו? מהן אותיות? מה הקשר שלנו עם השׂפה? כיצד הטקסט הכתוב הזה מוסתר? הרי בטקסט עצמו יש דרגות של פשט, רמז, דרוש וסוד, ומאחורי הטקסט, ארבע דרגות של המסכים המסתירים, עולמות אבי"ע (פשט - עולם אצילות, רמז - עולם בריאה, דרוש - עולם יצירה, סוד - עולם עשיה).
לכן אנחנו קוראים את הזוהר עם הכוונה בקשר בינינו לגלות את צורת הקשר שלנו, שנקראת "בורא". אם אנחנו משׂיגים בינינו קשר בדרגת "אל תעשה לחברך, מה ששׂנוּא עליך", אז מגלים את תכונת הבינה. ואחר כך, בהשיגנו קשר ב"ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מגלים את תכונת החכמה.
אך הכל מתגלה בקשר בינינו, תחילה בלהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע, בדאגה ההדדית שלנו זה לזה בתוך הרשת הזאת. וצורות הקשר בינינו, זהו הכוח העליון, מפני שאין לו יותר במה להתלבש ואין לו היכן להתגלות לפנינו.
זה מסמל, שאם אני מתייחס לאחרים בטוב, אז אני גם מגלה את הבורא, את הכוח הטוב ששוֹרֵה בינינו.
חייבים להבין, שהטקסט, שאותו אנחנו קוראים, מגיע אלינו בשני התגלויות ואופנים. בגילוי ובהסתר. ולכן כל פעם אנחנו צריכים לבדוק: האם הוא לא מסתיר ממני את המצב שבו אני חייב להימצא, בקשר בינינו לגלות את צורת הקשר שלנו, את הבורא.
הטקסט חייב להיות ברקע של התמונה הזאת. הוא צריך להביא לי אור שמסתתר בפנים. כלומר תחילה צריכה להופיע לפני רשת קשר בינינו, ואחריה אותו הטקסט שמביא את האור לרשת הזאת ומחזיר אותה למוטב, מקנה לה צורת השפעה. אז הצורה הזאת הופכת להיות לדמות הבורא.
לכן, אותו הקשר בינינו בתוך המלכות, הנקרא דמות הבורא, מקבל בהדרגה את כל צורות הגילוי. וכל 125 המדרגות שאותן אנחנו צריכים לעבור, מתגלות רק במלכות. אנחנו לא מתעלים מעליה, אלא יחד איתה עולים עד לעולם אין סוף.
עם סגולה
(ערוץ "מושגים בקבלה")
לעם סגולה יש קשר עם האור העליון, עם הכוח המחזיר למוטב. ואם הוא מושך את המאור המחזיר למוטב, ומעביר אותו דרכו לכל אומות העולם, שלא מסוגלים בעצמם להיות בקשר עם האור העליון, אז הוא נקרא אור לגויים.
סודם של ספרי הקבלה
אם ברוחניות אין מילים, אז איך המקובלים מעבירים את ההשגות שלהם זה לזה וכותבים ספרים?
המקובלים משתמשים במה שנקראת "שפת הענפים". העולם הרוחני זה השורש, ומתוכו אנחנו תופסים בחושים הגשמיים שלנו איזו הטבעה חומרית, שנקראת "ענף". לכן אנחנו יכולים לתאר אפילו בשפה שלנו, במילים של העולם שלנו, תופעות רוחניות, מפני שלכל מה שקיים בעולם הרוחני יש תוצאה, ענף בעולם הגשמי.
נניח שאנחנו שני מקובלים. איך אני יכול לספר לך על העולם הרוחני, אם התודעה הרוחנית, ההשגה, הם אישיים? אני מרגיש איזו תמונה, צורה, עולם עצום שמתגלה לי, מציאות בלתי מוגבלת, בכל הרגשות שלי, בכל הכיוונים, בכל הצירים. ואתה מרגיש משהו. איך אנחנו יכולים להתקשר זה עם זה, להחליף את ההתרשמויות שלנו? למעשה, הפתרון הוא בזה שאנחנו נמצאים כאן, בעולם שלנו, בגופים. ולכן אנחנו יכולים בעזרת הגופים שלנו לדבר זה עם זה, לכתוב טקסטים, להעביר משהו ברמזים ואפילו במבט. לכן אנחנו משתמשים בשפה הגשמית שלנו.
לדוגמה, בעולם הרוחני ישנם כוחות, שנקראים "כיסא", "שולחן", "כוס", "אוויר", "קיר", "חלון" וכולי. אנחנו משתמשים בשמות הללו של העולם שלנו, אבל מתכוונים בהם למהות הפנימית של המושג הזה בעולם הרוחני. אני אומר: "חלון", אבל מתכוון ל"חלון" שקיים בעולם הרוחני. ואתה מבין על איזה חלון אני מדבר. אני אומר: "החלון פתוח", ואתה מבין מה זה אומר חלון פתוח בעולם הרוחני, למרות שאני מעביר לך את זה במילים גשמיות.
כך המקובלים מדברים ביניהם וכך הם כותבים ספרים. זו נקראת "שפת הענפים" שמקובלת על כל המקובלים. בשפה הזאת כתובה התורה, רק שאף אחד מהאנשים הרגילים לא יודע את זה, מפני שהמקובלים כתבו אותה כדי לדבר ביניהם על העולם הרוחני. ואילו אנשים חושבים שמדובר על העולם שלנו. זה הסוד של התורה.
יוצא, שכשאתה קורא בספרי קבלה מילים, הן לא אומרות לך שום דבר אם אתה לא מבין את משמעותן הכפולה?
נכון. אני קורא רק את המילים האלה, מאחר ואני יודע את השפה, אבל לא מבין יותר ממי שאינו יודע עברית. יתרה מזאת, אם אדם לא יודע עברית, זה אפילו טוב יותר מפני שאז הוא לא יתבלבל ולא יתאר לעצמו דברים שמדברים על העולם שלנו.
שינוי מקצה לקצה
(ערוץ "המאור המחזיר למוטב")
ברגע שמעוררים את המאור המחזיר למוטב, בבת אחת משתנה הכל שינוי גדול מקצה לקצה. אבל השינוי הזה לא מורגש באנשים, כי עושה אותו האור העליון. פתאום אנשים מתנהגים יפה אחד לשני, פתאום עוזרים אחד לשני כמו לקרובי משפחה. כי כל הפעולות מלמעלה אין להם שום מחויבות לזמן ומקום, אלא פשוט זה קורה וזהו.
סגולת הטקסט - משל הרב מיכאל לייטמן
מטבע אחד לטבע שני
(ערוץ "עצות המקובלים")
מטבע אחד לטבע שני
(ערוץ "עצות המקובלים")
אנחנו נמצאים בטבע אחד וחייבים להגיע לטבע שני, שהוא נגד הטבע הראשון. לכן ישנה סגולה, אותו משהו שלא שייך לטבע הראשון ולטבע השני, אלא באמצע, כאמצעי מעבר. קבוצה, לימוד, וכל מה שהשאירו לנו המקובלים, כדי שנקבל את המאור המחזיר למוטב.
* * * * *
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה